יצחק נ' קשר רנט א קאר בע"מ ואח'

פסק דין

1.עניינה של התביעה שבפניי תאונת דרכים מיום 15.3.13 ברחוב המרכבה בחולון.

2.לטענת התובע עמד בשביל יציאה ברחוב ראשי, במטרה להשתלב בתנועה תוך פנייה ימינה, כאשר הנתבע ניסה לעקוף אותו מימין. התובע הסביר כי כאשר החל לפנות אירעה התאונה.

3.לטענת הנתבע, עמדו שני הנהגים במקביל זה לזה כאשר שניהם מתכוונים לפנות ימינה, ותוך כדי הפנייה חתך התובע את נתיב נסיעתו ופגע ברכבו.

4.לאחר ששמעתי את עדויות שני הנהגים ובחנתי את תמונות הנזק, ולאחר שהתרשמתי מהתנהלות הנהגים והמחשת התאונה על ידם במהלך הדיון, אני מעדיפה את גרסתו של התובע וזאת מהנימוקים כדלקמן:

ראשית, התובע דאג לציין, מיוזמתו, כי השביל בו עמד הוא שביל דו סטרי. כאשר ברור שהתובע היה מודע לכך שרכבים עשויים לפנות לתוך השביל מהכביש הראשי, לא סביר בעיני שהוא יעמוד בנתיב השמאלי לצורך פנייה ימינה כפי שטוען הנתבע.

שנית, התובע טען שלאחר התאונה כשניסה לברר עם הנתבע מדוע נהג כפי שנהג השיב לו הנתבע "חשבתי שאתה ממשיך ישר". הנתבע בעדותו הסביר כי דברים אלו נאמרו מאחר שסבר שהנתבע עומד לפנות ימינה לתוך הנתיב האמצעי (מתוך שלושה) בכביש הראשי. הסבר זה של הנתבע יש בו כדי לתמוך בגרסת התובע כי לא הבין את פשר התנהגותו של הנתבע בעת התאונה. על כן, טענת הנתבע מחזקת לטעמי את גרסתו של התובע.

שלישית, התובע העיד כי פנה ימינה לאחר שרכב שהגיע בכביש הראשי החוצה אפשר לו להשתלב בתנועה. התנהגות כזו הנה נכונה והכרחית, שכן לא ניתן להשתלב בתנועה אלא כאשר נוצר מרווח מתאים. נראה כי הנתבע סבור היה שעליו לנסוע ולהתקדם גם בהעדר אפשרות ברורה להשתלבות ראויה בתנועה החוצה, וההזדמנות תגיע מאליה. בכך יש משום התנהלות כוחנית, שתומכת בעמדת התובע כי הנתבע ניסה לעקוף אותו מימין שאף היא מהווה נהיגה בדרך שאינה מקובלת ומנוגדת להוראות הדין.

רביעית, טענת הנתבע שסבר כי התובע התכוון לפנות ימינה לתוך הנתיב האמצעי אינה הגיונית, שכן עלה מעדותו (ומהתמונה שהוצגה) שההשתלבות בכביש הראשי אינה פשוטה ומובנת מאליה. כדי לפנות לתוך הנתיב האמצעי כפי שטוען הנתבע היה על התובע לחצות את כל הנתיב הימני ולמצוא מרווח מתאים גם בנתיב האמצעי דבר שהוא כמובן קשה יותר ומסוכן יותר מאשר ההשתלבות בנתיב הימני כפי שטען התובע שהיה בכוונתו לעשות.

5.עם זאת, לאור מיקומי הנזק בשני כלי הרכב ועל פי תיאור התובע את האירוע, נראה שהתובע החל בפנייה ימינה כאשר הנתבע צמוד אליו מימין, בלא שווידא שאין מניעה להתחיל לבצע את הפנייה ובלי שהיה מודע לקיומו של רכב הנתבע מימינו. התובע יכול היה, במבט קצר במראה הימנית בטרם התחלת ההשתלבות לתוך הכביש הראשי, למנוע את התאונה והנזקים בגינה.

בשל כך מצאתי כי יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור של 10% לתאונה ולתוצאותיה.

6.הנזקים: התובע הוכיח באישור ההפסדים שצורף לכתב התביעה, ובסיכום חוות דעת השמאי (עמוד 1 מתוך 6) כי שולמה על ידו השתתפות עצמית בסך 2,440 ₪ ונוכה סך של 51 ₪ בגין השבה לקדמות. כמו כן, בהתאם לתחשיב ירידת ערך שבחוות דעת שמאי התובע, נגרמה ברכב התובע ירידת ערך בסך 260 ₪. מדובר ברכב חדש יחסית (שנת ייצור 2012) וירידת הערך בשיעור 0.5% בגין צביעה לא מקורית נראית סבירה על פניה.

הנתבעים טענו כי לא הוכח הנזק בגין הפסד הנחת העדר תביעות שכן לא הוצגו הפוליסות התומכות בטענה. גם במצב זה וכאשר ברור שהתובע הפעיל את הפוליסה והדבר יביא להתייקרות הפרמיה אין מניעה שבית המשפט יעריך על דרך האומדנה את הנזק שנגרם לתובע. אני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 500 ₪.

לאור האמור הנזקים שנגרמו לתובע הם בסכום של: 3,251 ₪.

7.סוף דבר, על הנתבעים יחד ולחוד לפצות את התובע ב-90% מהנזקים שנקבעו, היינו 2,926 ₪.

8.לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט ואת שיערוך הנזק ליום מתן פסק הדין, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום נכון להיום על סך 3,300 ₪.

סכום זה ישולם על ידי הנתבעים, יחד ולחוד, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין על יד הנתבעים או מי מהם, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' טבת תשע"ד, 12 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: